אפילפסיה (Epilepsy) היא הפרעה נוירולוגית המתבטאת בפרכוסים חוזרים שמקורם בפעילות חשמלית חריגה במוח. בכלבים נפוצה אפילפסיה אידיופתית, שבה לא נמצא גורם מוחי או מטבולי ברור ולעיתים קיים רקע תורשתי. האבחון כולל בדיקה ובדיקות לשלילת גורמים אחרים לפרכוסים. במידת הצורך ניתן טיפול תרופתי קבוע להפחתת תדירות הפרכוסים וחומרתם.
למה הכלב רועד?
רעד אצל כלבים יכול לנבוע מסיבות רבות: קור, התרגשות, חרדה, כאב, חום — או אפילפסיה. פרכוס אפילפטי שונה מרעד רגיל: הכלב נופל על הצד, הגוף מתקשה, הרגליים "חותרות" באוויר, לעיתים יש ריור מוגבר ואיבוד שליטה על הסוגרים. בזמן הפרכוס הכלב אינו מגיב לקריאה. רוב הפרכוסים נמשכים 2–1 דקות. אם הפרכוס נמשך מעבר ל-5 דקות — זהו מצב חירום מסכן חיים. תרופות אנטי-אפילפטיות יעילות בשליטה על הפרכוסים ומאפשרות לכלבים לחיות חיים מלאים.
מה עושים בזמן שהכלב מפרכס?
חוק מספר 1 — שמרו על קור רוח. הכלב לא מודע למה שקורה ולא סובל בזמן הפרכוס. אל תנסו להחזיק את הלשון (כלבים לא בולעים אותה — זה מיתוס) — אתם עלולים להינשך. הרחיקו חפצים מסוכנים, עמעמו אורות, צלמו את הפרכוס (זה יעזור לוטרינר), ותזמנו כמה זמן הוא נמשך. אם עברו 5 דקות והפרכוס לא נפסק — סעו מייד למרפאת חירום. אחרי הפרכוס הכלב יהיה מבולבל ומבוהל — דברו אליו בשקט, בלי לחבק חזק מדי. רשמו ביומן: תאריך, שעה, ומשך הפרכוס.
לקריאה נוספת: מצבי חירום וטרינריים